רשומות פופולריות

יום רביעי, 6 ביולי 2011

תרבות הצריכה

גרנו במרכז הארץ.
היו לנו כבלים,קולנוע זמין,קניונים,ג'ימבורי ועוד ג'ימבורי ועוד משחקייה עם משחקי וידאו.
שום דבר לא סיפק את הילדים,סף ריכוז נמוך,הטלוויזיה על שלל ערוציה לא היתה מספקת,עוד ערוץ להחליף,
 עוד תוכנית לראות סף הגירוי היה מאוד גבוהה,חשיפה לאלימות בכל עבר.
כל יום לצאת מהבית,לשרוף כסף,לבלות זמן בעשיה של משהו שהוא אנחנו מול מכשיר חשמלי ולא אנחנו אחד עם השני.
ואז שינינו את חיינו ועברנו לצפון.
כולם מתפלאים ושואלים-למה עברתם לצפון??
אז כן,עברתי לגור בין הרפת לבין הסוסים,אין לי קולנוע פה,יש פה ג'ימבורי אחד,הקניון כמעט וריק.
אבל החופש הזה..........
התחושה שהילד שלי יוצא לבד מהבית,משוטט לו בחצר,רץ עם הכלבה החדשה שלו,אוסף חרקים ומרגיש ביטחון
שהוא רוצה לראות טלביזיה ופתאום הדי וי די מספיק,לא צריך גירוי גבוה בכדי לעניין אותו,יש בריכה במרחק דקה הליכה
יש נחל טבעי מדהים במרחק 10 דקות נסיעה.
אז נכון,אין לי פה סופר זמין,אין לי פה חברה מי יודע מה (עדיין) ואני לא בטוחה מה יהיה,אבל אני יודעת שיהיה טוב.
כשאני רואה אותם כל כך רגועים,בטוחים ומאושרים,איך לא?
תמיד חשבתי שטוב לנו שאנחנו עושים המון ביחד ובבועה שחיינו בה באמת היה טוב,אבל רק עכשיו כשענני זיהום האוויר  התפוגגו אני רואה שלא צריך הרבה כדי שיהיה לך טוב בחיים.
מעט תבלינים בגינה,עץ תפוחים,בריכה וילדים מאושרים.

יום חמישי, 30 ביוני 2011

הוא הולך!

כמה שאני שמחה שאני איתו ואני זוכה לראות את כל הפעמים הראשונות!
מי היה מאמין שגם בילד השני אני אתרגש כל כך מכל דבר חדש?

אז מזה תקופה ארוכה הוא הולך בעזרת דברים ומאתמול ממש מעז ללכת מרחקים.
כמה שזה יפה שמגור קטן חסר אונים,שלכל מקום הייתי צריכה להרים
הוא הפך לילדון עצמאי-הגוף המדהים שלו אומר לו להתרומם וללכת.
כולם כל הזמן אמרו-"מתי הוא ילך?" והילדון שעוד לא בן שנה וחודשיים חיכה
חיכה שירגיש בטוח לשחרר והנה זה קרה.
התהליך הזה של הפיכה מ"גולם" לפרפר כל פעם מדהים אותי מחדש.
זכיתי בכך שאני איתו ורואה את הכל.
אז מזל טוב להולך הקטן שלי,כמה מהר אתה גודל....חכה רגע ותן לי להנות!


יום שני, 27 ביוני 2011

לפעמים....

לפעמים אני מתגעגעת לימים שלא הייתי אמא,שהייתי אדם לעצמי וגופי היה שייך לי.
היום לא הרגשתי טוב.
לא רציתי שאף ילד יטפס עלי,יבקש ממני דברים ויצטרך שאני אהיה נחמדה.
כל מה שרציתי היה לצלול מתחת לשמיכה וללכת לישון עד שיעבור..
התקשרתי לבעלי,הוא לקח את הילדודים לבריכה והתיש אותם
אני נחתי והלכתי לרופא
חזרתי והם ישנים בסלון בכזאת מתיקות שאני לא מבינה מה הייתי עושה בלעדיהם(:

וחייבת לציין שאייל למד לחבק חזק חזק ולנשק-אין,אין על הנשיקות הרטובות האלה!

יום ראשון, 26 ביוני 2011

איך הגעתי למקצוע

אורי נולד לפני כמעט 7 שנים.
הייתי בת 24 בטוחה שילדים נולדים כפי שאלוהים יצר אותנו ללדת,יונקים בלי בעיות והיה לי ברור שאני אוהב אותו.
אורי נולד בניתוח קיסרי חירום,הרגשתי שחיללו את גופי,לא הצלחתי להניק ולא אהבתי את אורי.
הייתי איתו 24 שעות ביממה ומעולם לא הרגשתי כ"כ לבד. הרגשתי שכולם בסדר ורק אני לא...איך לא הצלחתי ללדת? איך ההנקה כשלה? למה אני לא אוהבת אותו?
לאט לאט הכל הסתדר,האהבה גדלה באופן חסר גבולות ואני התחלתי תהליך פנימי של הבנה של מה היה שם.
הבנתי שגם אני נפלתי לסטטיסטיקה של דיכאון לאחר לידה.דיכאון לאחר לידה נפוץ יותר אצל אמהות ללא תמיכה.
למזלי הגדול יש לי בן זוג נפלא שמשך אותי מן התהום.
לאחר 5 שנים הרגשתי שאני מוכנה לעבור את זה שוב,הפעם עיבדתי את הלידה הקודמת,למדתי מה קרה בה,תיכננתי את הלידה הבאה בכל תסריט אפשרי,התכוננתי פיזית ונפשית ואז נולד ילד נפלא בקיסרי נפלא.
ילדתי שוב ללא עזרה ותמיכה מן המשפחה הקרובה אך יצרתי לעצמי מעגל תמיכה של חברות אמיתיות ווירטואליות והרגשתי שאני לא לבד.
יצאתי כ"כ מועצמת מהלידה הזאת שהרגשתי שאני חייבת למצוא כיוון בחיי וכך בשיטוטי באינטרנט קראתי על מקצוע הדולה פוסט פארטום-תומכת לאחר לידה.
לפתע כמו ברק הרגשתי שזה הייעוד שלי! הודעתי לבעלי שיעשה את מה שצריך אני יוצאת ללמוד והוא יטפל בבנים וכך היה.
אני יודעת כמה שצריך עזרה בתקופה הזאת שלאחר לידה,היום הסבתות צעירות ועובדות, החברות שלנו לא תמיד איתנו באותו פרק בחיים והבעל חוזר לחייו די מהר.
רק אמא טרייה יודעת מהי הכמיהה לעשות פיפי לבד.בשקט.בלי שאף אחד יבכה.
להתקלח לבד ולהרגיש שהגוף שלי לרגע באמת שלי.
לשמוע מילה טובה,שאני אמא מוצלחת ושיתעניינו לרגע גם בי ולא רק ביורש העצר.
לכך נועדה הדולה,לתת לך את המקום לפרוק לקבל עזרה ממישהי מקצועית שבאה בשבילך.
אם האוטו יתקלקל-תלכי למוסכניק בלי להניד עפעף,אבל כשזה מגיע אלייך-מדוע שלא תפני לעזרה מקצועית שתהיה שם למענך?
חשוב לדעת מתי לבקש עזרה-אמא טובה היא אמא שטוב לה.
אשמח להיות כאן בשבילך,
אלסנדרה.